על הסכמה וסטנדרטים

אז התחלתי לעשות הליכות.
אם אתן, כמוני, גם נשים כאלו שהכושר לא זורם בעורקיהן בטבעיות, בטח תבינו אותי.
תראו- אני עצלנית, זאת האמת, וכשהתחלתי לעשות הליכות, התחלתי גם לנהל מלחמה עם עצמי, והרבה “משאים ומתנים” כדי שזה יהפוך להרגל. 

הדבר הראשון שהבנתי הוא שאני לא רוצה להסכים יותר. אני לא רוצה להסכים להיות אדם עייף ונטול אנרגיה. אני לא רוצה לשתף פעולה יותר עם מי שהסכמתי להיות עד עכשיו

הבנתי שהבנתי שכל זמן שאני לא בכושר, ולא בריאה, ולא כיף לי בגוף שלי זה בגלל שאני מסכימה להיות שם. אף אחד לא מכריח אותי להיות לא בריאה ולא בכושר. זה נכון שיש דברים פיסיים שעוצרים אותי מלהיות מרת עולם, אבל אני לא מסכימה יותר להיות בת אדם עייפה ונטולת אנרגיה.

ברגע שהבנתי שהמצב הפיסי ומצב האנרגיה שלי הוא פשוט כי אני מסכימה לו הבנתי שאני צריכה פשוט להפסיק להסכים- להחליט שאני לא משתפת פעולה עם העייפות!

ברגע שהבנתי את זה, הסתכלתי על עוד דברים בחיים שלי שאני מסכימה להם:

האם אני מסכימה להיות בקשר רומנטי שגורם לי קצת להתכווץ לפעמים?
האם אני מסכימה לקשר עם חבר שלא בהכרח מזין ומטעין אותי?

ההסכמה היא לא לסיטואציה מסוימת, היא לא לנקודה בזמן. ההסכמה היא לסטנדרטים מסוימים בחיים שלי. אם הבית שלי מבולגן (והוא מבולגן) זה כי אני מסכימה לסטנדרט שבו הבית מבולגן. זה הסטנדרט שלי כרגע.

החלטתי להפסיק להסכים.

מוזמנת לשמוע את הפרק המלא ממש כאן (רק חמש דקות!)

ואם זה גרם לך לחשוב ממש אשמח לשמוע! בואי לדבר על זה בקבוצה המהממת שלנו לחיי הניסים הקטנים

מחכה לך

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה