סטנדרטים של תעופה עצמית

אחרי שהחלטנו שאנחנו לא מסכימות יותר לחיות בסטנדרט הנמוך של מקודם (אם פספסת יכולה לקרוא קודם את זה) החלטנו להציב סטנדרטים חדשים לחיים שלנו

אבל
איך בכלל אנחנו בוחרות סטנדרטים חדשים? איך אנחנו יודעות שבחרנו נכון? איך אנחנו יודעות שבתחום מסוים אנחנו בסטנדרט נמוך או גבוה?

הטכניקה פשוטה נורא- נשאל את עצמינו: “מה היו הסטנדרטים שלי אם הייתי עפה על עצמי? אבל ממש בהגזמה?” ופשוט להציב ולצאת לדרך
למשל: אם היינו הכי עשירות, חתיכות, בריאות, מוצלחות חכמות ומצליחות- אם היינו כל מה שאנחנו מסוגלות לפנטז להיות- מה היה הסטנדרט שלנו אז?
אם היה לנו מלא כסף בחשבון, מה היה הריהוט שהיינו בוחרות לעצמינו, אילו בגדים היינו קונות לעצמינו?

איזה סטנדרטים היינו מציבות לעצמינו בבחירת בן הזוג שלנו, אם היינו ממש בטוחות ביופי שלנו? בזה שאנחנו מושכות? במיניות שלנו ? ביכולת שלנו לתת אהבה, או בכמה שאנחנו מרגישות ראויות לקבל אהבה?

אז מה הבעיה בעצם? שאנחנו לא עפות על עצמנו. הבעיה היא, בינינו, שאנחנו לא באמת מרגישות בטוחות בעצמנו.
הרבה פעמים אנחנו מרגישות לא ראויות לא להצלחה או לכסף ולא לאהבה, ואנחנו לא בטוחות שאנחנו באמת יכולות לעשות את זה.

כשאנחנו מציבות סטנדרטים נמוכים , גם אם זה לא במודע או לא מתוך החלטה (לא משנה באיזה תחום), זה בגלל שאנחנו לא בטוחות, או לא חושבות, או לא מאמינות שאנחנו יכולות יותר. שאנחנו ראויות ליותר, שמגיע לנו יותר.

אז איך ממשיכות מכאן?

אני יכולה לומר עכשיו את מה שאומרים כולם- אתן חייבות להתעורר! תעופו על עצמיכן!תאמינו בעצמיכן!  תסתכלו במראה ותגידו לעצמיכן: “אני אוהבת אותי”!
אבל זה לא עובד. כי לשקר לעצמינו זה רע…

אם אני נמצאת כרגע במקום שאני לא אוהבת את עצמי או לא מרגישה ראויה בתחום מסוים, או לא בטוחה בעצמי או לא מאמינה ביכולות שלי, אני לא יכולה להגיד לעצמי שאני כן, כי אני לא אאמין. ביני לביני אני יודעת שזה שקר. לכן אנחנו צריכות לעקוף את נושא השקר:
מצד אחד להגיד לעצמינו אמת- האמת היא שאנחנו לא כל כך עפות על עצמינו כרגע
ומצד שני כן לפתוח פתח לתעופה עצמית. גם אם לא נאהב את עצמינו כרגע. 

אנחנו יכולות להתחיל ליצור לעצמנו חיים חדשים- גרסה של עצמינו שכן אוהבת את עצמה ועפה על עצמה, ומאמינה שזה אפשרי. גם אם אנחנו עדיין לא מרגישות את זה.

ואיך אנחנו עושות אז זה? 

נניח שאני רוצה להוציא ספר- ואני רוצה שהספר היהי כתוב ברמה הכי גבוה שיש ויהיה הכי משמעותי לאנשים שקוראים אותו. אבל אני לא באמת מאמינה שהוא יצליח. אני לא באמת מאמינה שאוכל למכור אותו אני לא באמת מאמינה בעצמי שאני יכולה לכתו אותו כל כך טוב.

ולכן אני לא אומרת לעצמי “אני מאמינה בעצמי”, אני פשוט אומרת “אני מוכנה ללמוד להאמין בעצמי שאני יכולה לכתוב ספר טוב.”

אני מוכנה להאמין בעצמי. אני מסכימה להתחיל להאמין שמגיע לי להרוויח הרבה כסף.
אני מסכימה להתחיל להאמין שמגיעה לי אהבה גדולה.
אני מסכימה להתחיל להאמין שאני יכולה לרוץ 5 ק”מ, אם אם אתמול לא הצלחתי.

כשאנחנו אומרות “אני מסכימה להאמין” אנחנו מפסיקות לשקר לעצמינו ואומרות אמת. 

נבחר סטנדרטים של מישהי שממש עפה על עצמה, בגלל שאני מסכימה להאמין שמגיע לי לעוף על עצמי, גם אם אני עדיין לא שם.

אני לא מאמינה אבל אני מסכימה לתת לתחושה, לחוויה, לאמונה הזאת להתחיל לחלחל לחיים שלי ולהכרה שלי. מהמקום הזה אנחנו בוחרות את הסטנדרטים החדשים שלנו.

אני מזמינה אותך לעוף על עצמך ולשתף אותנו בקבוצה שלנו כנות רדיקלית

ואם את מעדיפה לשמוע- הנה הפוסקאסט- סטנדרטים של תעופה עצמית

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה