איך לא ללמד יצירת מציאות

אני חושבת שהבעיה הכי גדולה בהדרכות וספרים על זימון ויצירת מציאות היא שהם לא מחוברים למציאות.
אני שומעת כל מיני מנטורים שיש להם טכניקות מעולות, אבל המסר לצופה חוזר על עצמו ביותר מדי מקומות:
“אתה טועה”, “את לא בסדר”, “את קורבנית”, “פשוט יש לך תודעת חוסר”.
ואני חושבת שאולי הדבר העצוב יותר הוא שיש מנטורים ומאמנים שאשכרה אומרים את זה לאנשים שהם מלווים.
זה מה שנקרא “רוחניות רעילה”.
לא תמיד זה מגיע מרוע, אני אפילו מאמינה שרוב הפעמים זה מגיע מכוונה כנה לעזור או מאיזו אמונה ישנה ומטופשת שכדי שאדם יעשה פריצת דרך צריך לשבור אותו קודם.

זה מסוכן כי אמירות כאלה עלולות להשאיר אנשים שנים במערכות יחסים אלימות, או במצוקה כלכלית קיצונית או בתחושת חוסר ערך עמוקה שמשפיעה לא רק על האדם עצמו אלא גם על מי שסביבו.

כשאנחנו מדברים על זימון ויצירת מציאות- בסוף אנחנו מדברים על מערכת אמונות, זהות ותפיסת-עצמי.
אלה דברים שנרקמים ונבנים ומתעצבים במשך שנים ארוכות, ושלובים בהם טראומות, זכרונות כואבים, קשיים אמיתיים.
להגיד ש”זה הכל בראש” זה האמירה הכי מערערת וגזלייטנינג שיש וזה פוגעני ומסוכן, גם אם אנחנו באים עם כוונה טובה.

אם יש לי תשוקה בוערת במקום שאני נמצאת בו היום זה להביא את זה-
את הידע והכלים של יצירת מציאות וזימונים עם ההבנה והמודעות לדפוסים טראומטיים.
את הדרך הזאת, הרכה והמרפאת- ליצור מציאות מתוך הכרה בטראומה-
מצאתי בעצמי עבור עצמי.
כי לא היתה לי ברירה.
כי היו מקומות וזמנים שלא יכולתי לחשוב חיובי והייתי *חייבת* להכיר בעובדה שאני קורבן גם אם אני לא אדם קורבני-
ומשם לצמוח ולחולל מציאות חדשה, שונה בצורה קיצונית- ומהר!

ואת זה אני מלמדת באתגרים שלי-
עבודה שהיא רכה, מרפאת, נטולת פוגענות לעצמנו מחד,
אבל יעילה, מדויקת ובעיקר- עובדת מהר.
א. כי לפעמים המציאות שלנו לא יכולה לחכות שנעבור תהליכים ארוכים.
ב- כי אין שום סיבה לבזבז את חיינו בהמתנה ל”יום אחד כש…”.
אין שום סיבה לא לחיות *עכשיו* את החיים הכי טובים שאפשר לבקש לעצמנו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה